פיתוח המודעות ככלי לשינוי הרגלים, על פי שיטת אלכסנדר

שיטת אלכסנדר עוזרת לנו לזהות ולמנוע הרגלי יציבה, תנועה והתנהגות שצברנו לאורך השנים, המשבשים את הפעולה הטבעית של הגוף באמצעות פיתוח המודעות. אבל מדוע בעצם זה כל כך חשוב, בייחוד בעולם המערבי?  

כמו כל יצור חי, אנחנו נולדים עם היכולת הטבעית לפעול, לנוע ולהתנהג בדרך היעילה והחסכונית ביותר. בכל רגע שאנחנו חיים, אפילו כשנראה לנו שאנחנו לא מבצעים פעולה כלשהי (יושבים על הספה ורואים טלוויזיה, ישנים), נדרש מתח מסוים בכל חלק בגוף, על מנת שהמערכת תתפקד כשלם על הדרך הטובה ביותר. מהי הדרך הטובה ביותר? אותה הדרך שמשתמשת במינימום אנרגיה, לא גורמת נזק לעצמה, ולא משאירה מתח לאחר שהפעולה הסתיימה. הדרך האופטימלית הזו גם משפיעה על איכות הפעולה שאנחנו מבצעים. נרוץ מהר יותר אם הריצה תתבצע בדרך יעילה, נקפוץ גבוה יותר אם הקפיצה תתבצע בדרך יעילה, וכן הלאה.

פרדריק מתיאס אלכסנדר, מפתח שיטת אלכסנדר, טען בפשטות ש”שימוש משפיע על תפקוד”. העיקרון הזה נשמע לכם אולי טריוויאלי וברור כשמדובר במכונה או כל מוצר אותו אנחנו רוכשים. אנחנו יודעים שיש דרך מסוימת להשתמש במוצר (הדרך הכתובה ב”הוראות השימוש”), ושהדרך הזו תשפיע על התפקוד של המוצר. אם נשתמש שלא לפי ההוראות, המכשיר יתפקד בצורה לא אופטימלית ויש סיכוי שגם ייהרס מהר יותר.

כשמדובר בבני אדם העיקרון זהה. אבל בחיים המודרניים, בייחוד בעולם המערבי, כל זה מסתבך. בהתחלה יש מערכת של רפלקסים שעובדת לבד ובעצם גורמת לנו “להשתמש” בעצמנו ממש לפי הוראות היצרן. אצל בעלי חיים וילדים קטנים נוכל לראות דוגמאות טובות לכך. חתול למשל, ידוע כחיה עם רפלקסים מהירים במיוחד. ברגע אחד הוא עובר ממצב של מנוחה למצב חירום של תנועה מהירה ויעילה. לאחר שוך הסכנה, החתול חוזר מיד לאיזון השרירי שאפיין את מצב המנוחה שלו.

אם תתבוננו על ילדים בגן שעשועים, תשימו לב שגם הם מפעילים את עצמם בדרך יעילה ביותר. הליכה, ריצה, משחק בחול, כולן פעולות חסרות מאמץ עבורם. המאמץ היחידי שמופעל הוא הוא רק כשיש צורך בכך: טיפוס, הרמת משקל כבד. באופן לא מפתיע, גם ברמה המנטלית ילדים מדגימים בדיוק את אותו העיקרון. אם אתם הורים, וודאי יצא לכם להתפעם מהיכולת של ילדים לריב ריב דרמטי במיוחד, וברגע אחד של היסח דעת לחזור לצחוק וליהנות ביחד כאילו לא קרה דבר. יותר יעיל וחסכוני מאשר להמשיך לכעוס יום שלם, לא?

מגיל 5 בערך, אנחנו מתחילים לחיות חיים יותר מודרניים ופחות טבעיים. ישיבה על הרצפה מתחלפת בישיבה על כיסא. פעולה, חשיבה והתנהגות ספונטניים מתחלפות בפסיביות מול המורה, או מול מסכים. בנוסף, אנחנו לומדים הרבה מהדרך בה הורינו מתנהלים על ידי חיקוי. בעקבות כל זה, מערכת הרפלקסים הטבעית והיעילה משתבשת. היא התפתחה במשך מיליוני שנות אבולוציה, אבל קצב ההתפתחות הטכנולוגי של העולם החיצוני לה מהיר הרבה יותר. וודאי ב200 שנה האחרונות. היא הופכת להיות בעצם מערכת של פיצויים. מערכת שכל האנרגיה שלה מופנית להתמודדות עם גירויים שהיא לא מותאמת אליהם.

ניקח דוגמא שכיחה: בהייה במסך הסמרטפון בעמידה או ישיבה. אם אני מחזיק אותו באזור הבטן ומוריד את הראש לכיוונו, המערכת חייבת לנקוט באמצעי חרום על מנת שהראש שלי לא ייפול קדימה, ואחריו כל הגוף. שרירי הצוואר נקראים לעזרה ונכנסים למתח על מנת להשיג את המטרה הזו. היציאה הזו מאיזון של שרירי הצוואר תגרור אחריה תגובת דומינו שמטרתה אחת: לשמור שלא ניפול. קדימה או אחורה. הכתפיים, השכמות, הגב התחתון, ובעצם כל שריר בגוף יוצא מאיזון ומכוון לשתי מטרות: שאצליח לבהות בטלפון ושלא אפול. זוכרים שדיברתי על היכולת המולדת שלנו להתנהל ביעילות. אז היא בדיוק כזו: יכולת בלבד. כשהאמצעים המתאימים לא נמצאים, היכולת הזו נזנחת לטובת שתי המטרות אותן ציינתי: להשיג את מטרת הפעולה (בהייה במסך) ושמירה על עצמי (שלא אפול).

השימוש הלא יעיל הזה בעצמנו מתפתח להרגלים של שימוש. כך שתוך זמן קצר, המתח בשרירים השונים כשאני מוריד את הראש לסמרטפון כבר לא מורגש לי. זאת ועוד, הוא נהיה המצב שמרגיש לי הכי טבעי. לא משום שהוא באמת טבעי, אלא משום שהתרגלתי אליו.

שיטת אלכסנדר באה לעזור לנו לתקן את השיבוש הזה במערכת שאמורה לעבוד באופן טבעי ואוטומטי, ובאופן יעיל. המערכת תמיד עובדת, רק לא תמיד ביעילות.

באמצעות השיטה, אנחנו מחזירים לעצמנו את היכולת המולדת הזו על ידי שיפור המודעות להרגלים הלא יעילים. אנחנו מפתחים יכולת לזהות ולמנוע בזמן אמת את ההרגלים האוטומטיים האלה, וכך לפעול ולחיות בדרך יעילה, בריאה ומאוזנת יותר.

כתב: אילן בחר מורה מוסמך בשיטת אלכסנדר