קפה ומאפה

קפה ומאפה – מה באמת מזיק בהם?

הרבה אנשים שואלים אותי: “מה יש לכם נגד קפה ולמה אין באלומות לחם וגבינות?”
ובאמת למה אין? האם כל העולם טועה עם הלחם, הקפה, החלב והגבינות? האם המזונות האלו באמת כל כך גרועים?
האמת? אין לי שום דבר נגד החבר’ה האלו, רק נגד מי שמגזים בהם. וגם זה לא אישי, אלא בא אך ורק מתוך דאגה כנה לבריאותם.
הרמב”ם אמר, בזמנו, כי מקור רוב המחלות אינו נמצא במזון לא בריא אלא באכילת יתר.
ושאלה נוספת, מטרידה לא פחות היא: “למה האוכל הבריא כזה לא טעים ואילו האוכל הלא בריא כזה טעים? איזה תחרות יכולה להיות לחסה ולמיץ עשב החיטה מול הקפה וההמבורגר?

ובאמת, אם בעבר הבריאות שלנו אותגרה ע”י תנאי מחייה קשים ומחסור במזון. היום עיקר האתגרים הם על הרקע של חיי שפע ונוחות היינו, אוכלים יותר מידי וזזים פחות מידי. בעיה נוספת היא מחסור בשעות מנוחה אמיתית. היינו אנחנו אולי לא זזים עם הגוף , אבל חשופים לעומס גירויים על מערכת העצבים שלנו, כמעט מכל כיוון ובכל זמן.
העומס על הגוף מוביל הרבה אנשים להרגיש עייפים וסחוטים והשימוש בחומרים מעוררים על מנת לתפקד, הופך יותר ויותר נפוץ.
אחד מחומרי ההמרצה הנפוצים ביותר הוא הקפה. או יותר נכון, הקפאין.
בספרו, “חיי האדם”, מתאר דר’ הרברט שלטון ומקטלג את השפעת החומרים המעוררים על הגוף. הוא מחלק אותם לשתי קבוצות : מעוררים חיותיים/חיוניים ומעוררים שאינם חיותיים/חיוניים.

מעוררים חיותיים/חיוניים (התורמים לאיזון)
הם כל אותם חומרים, גורמים והשפעות החיוניים לקיום הנורמאלי של הגוף: להתפתחות, תחזוקה ולחיים פעילים. מעוררים שכאלו הם : אויר, מזון, חום, אור, פעילות גופנית, מנוחה ושינה וכו’.

מעוררים שאינם חיותיים/חיוניים (הגורמים לחוסר איזון)
הם כל אותם חומרים , גורמים והשפעות אשר יעוררו את הגוף לפעילות שאינה חיונית לקיום הנורמאלי, להתפתחות, לתחזוקה ולחיים פעילים.
מעוררים שכאלו הם: לחץ, חשמל, תרופות, רעלים וכו’.
נשאלת השאלה, אם המעוררים שאינם חיותיים/חיוניים מעוררים את הגוף לפעילות שאינה חיונית לקיום הנורמאלי, מדוע הגוף משתף איתם פעולה?
בשביל לענות על השאלה, צריך להבין את היחסים בין חומר מת לחומר חי. החומר המעורר המת , היינו המלאכותי או הכימי, משפיע על הגוף באופן כזה שהוא מביא אותו לידי הוצאת כוח ואינו חומר המספק לנו כוח. הכוח או ההתעוררות שאנחנו מרגישים, הם בעצם התגייסות הגוף להוצאת החומר מהמערכות שלו. כתוצאה מהפעולה הזאת נרגיש יותר ערים אולי , אבל הכוח שהוצא הולך לאיבוד. ולאחר מכן נרגיש עייפים וסחוטים.
אנחנו בעצם מרגישים את התעוררות הגוף להגן על עצמו.
לסיכום: המעוררים שאינם חיותיים/חיוניים , אינם תורמים כלום לגוף, אלא רק ממריצים אותו לבזבז יותר.

בוודאי כבר ניחשתם לאיזה משפחה שייך הקפאין.
זה בדיוק כמו לקחת הלוואה כדי לכסות את המינוס בבנק. השאלה היא: איך נכסה את ההלוואה.
שימוש יתר בקפה יוביל להתשת הגוף, יחזיק אותו במתח ולא ייתן לו לנוח, להתנקות מרעלים ופסולת ולהתחדש. כמשתן יגרום הקפה גם לבריחה של מינרלים וויטמינים חיוניים. בנוסף, תוביל חשיפה מתמשכת לקפאין לשחיקת מערכת החיסון.
זה הסיפור סביב הקפאין.
אז נכון שישנם היום הרבה מחקרים המצביעים על השפעתו המיטיבה של הקפאין במניעת אלצהיימר ובשיפור הריכוז והזיכרון. נוכל למצוא השפעות דומות גם לריטלין.
אולם השאלה שאדם צריך לשאול את עצמו, היא זו: “האם אני רוצה להשיג את התוצאות האלו ע”י כימיקלים , או ע”י דאגה לבריאות תקינה, המושגת דרך מזון בריא, הרגלי אכילה נכונים, פעילות גופנית מאוזנת ומנוחה?” 
ומה שמים בקפה ? חלב.

קצת על חלב
במצפה אלומות, לא תמצאו חלב ולא מוצרי חלב בתפריט. ועכשיו ננסה להסביר למה.
בראשית הדברים חשוב לציין: החלב הוא אחד מהמזונות המאוזנים והמתאימים ביותר לבני אדם. בשני תנאים: האחד, שזהו חלב אם והשני שהוא מתאים עד גיל גמילה.

מהו חלב בעצם?
חלב הוא מזון ייעודי במשפחת היונקים, הבא לתת ליונקים את סל הקליטה לצורך תקופת חייהם הראשונה, עד שיוכלו לעמוד בפני עצמם. וככזה משפיע החלב גם על ההתפתחות הגופנית של היונק (איך ומה יתפתח קודם ובאיזה אופן).
אם תרצו, החלב הוא סוג של דיסק און קי גנטי, הוראות הפעלה לבניית אותו יונק. לאחר שהיונק עומד בזכות עצמו, הוא נגמל משתיית חלב ועובר לאכול את מה שבני מינו אוכלים: אם זהו עגל – הוא יאכל עשב מרגע גמילתו. ואם מדובר בזאב הוא יאכל את העגל , מן הסתם.

אנחנו היונקים היחידים בבריאה שממשיכים לשתות חלב עד גיל מאוחר ושותים גם חלב שאינו שלנו.
מכיוון שחלב בקר בא לגדל עגל ואילו חלב אם בא לגדל אדם, ישנם הבדלים בהרכבם. העגל צריך לפתח מסת גוף גדולה ואילו אצל האדם, הדגש הוא יותר על התפתחות עצבית. ולכן, חלב בקר עשיר יותר בחלבון לעומת חלב אם (כ- 4.5% לעומת כ- 1.5% בחלב אם) וגם סוגי ואחוזי השומן שונים.
במובן מסוים, אדם הצורך חלב ומוצריו העשויים מחלב בקר, מזין את גופו ללא הרף בהוראות הפעלה איך לבנות פרה.
זה נכון שבני אדם צורכים חלב ומוצריו כבר אלפי שנים. המגוון והיצירתיות התזונתית הם אלו שהעלו את השרידות של בני האדם ותרמו רבות להתפתחותנו. אולם כיום, רוב הבעיות הבריאותיות שלנו נובעות מכך שאיבדנו את הפרופורציות. אנחנו אוכלים יותר מידי, מעובד מידי ולא מזין מידי. בנוסף, כמעט ואיננו פעילים פיזית. וכך אנחנו פוגשים יותר ויותר בעיות בריאות כתוצאה מרגישות למזונות רבים בכלל וחלב ומוצריו בפרט.
ככל שאנחנו מתרחקים יותר מגיל הינקות שלנו היכולת שלנו לעכל חלב יורדת. קל וחומר כשמדובר בחלב בקר, שגם מלכתחילה יותר קשה לנו לעכלו.
מזון שלא מתעכל כראוי מביא להצטברות פסולת במערכת העיכול והתגברות תהליכי ריקבון במעיים (ריקבון הוא שמו של תהליך בו חיידקים מפרקים וממחזרים פסולת העשייה רקמה שהיא ממקור חי {צמחים/בע’ח} שנפגעה או מתה) בתהליכים אלו נוצרים רעלנים המחמירים את המצב.
חלב ומוצריו נחשבים כאחד ממרכיבי המזון הגורמים להפרעות מטבוליות באחוזים גבוהים במיוחד של האוכלוסיה.
תופעות המקושרות עם רגישות לחלב הן: אסתמה, בעיות נשימה, עצירויות, שילשולים, דלקות מעיים, בצקות, דלקות בכלל ובעיות עור מסוגים שונים.
הרבה מהתופעות הללו ייעלמו או יוטבו במידה ואדם יפסיק לצרוך חלב ומוצריו.

שם המחבר: יזהר יפה רז