סוכרת ורטינופתיה סוכרתית

סוכרת היא מצב רפואי שבו יש עודף סוכר בדם – היפרגליקמיה. במצב זה הגוף אינו מצליח להכניס את הסוכר שבדם אל תוך התאים. סוכרת היא מחלה שאינה מורגשת בתחילתה, אך הנזקים שלה הולכים ומצטברים, כיוון שלהיפרגליקמיה השפעה שלילית על הרקמות והאיברים.

באופן נורמלי הסוכר מוכנס לתאים על ידי הורמון בשם אינסולין. ישנם שלושה סוגי סוכרת:

סוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים) מצב בו הגוף אינו מפריש אינסולין כלל, כתוצאה מהרס של תאים מסוימים בלבלב. במחלה מעורבים גורמים שונים, חלקם אוטואימוניים, חלקם תורשתיים וחלקם נובעים מאלרגיה לחלב.

סוכרת סוג 2 (מופיעה, על פי רוב, אחרי גיל 40). הסיבות למחלה אמנם כוללות נטייה גנטית, אך אורח חיים לא פעיל ותזונה מתועשת מזרזים את התפרצות המחלה. סוכרת סוג 2 מכונה גם ‘סוכרת שאינה תלויה באינסולין’ כיוון שהיא מתפתחת גם בנוכחות אינסולין, אך זה אינו פועל כראוי, כלומר לא מכניס את הסוכר לתוך התאים.

איך מזהים סוכרת?

על פי רוב, סוכרת סוג 2 מתגלה בבדיקות דם שגרתיות, כיוון שאין לה תסמינים מובהקים. יחד עם זאת כשרמות הסוכר בדם גבוהות במיוחד (למעלה מ-250 מ”ג/ד”ל) יכולים להופיע תסמינים כמו השתנה מרובה, צמא מוגבר ויובש בפה, רעב, חולשה ועייפות, ירידה במשקל והפרעות תחושתיות בגפיים. ההפרעות התחושתיות בגפיים הן מה שמכונה ‘נוירופתיה סוכרתית’.

אחד החששות הגדולים ביותר של חולי סוכרת ושל הרופאים שלהם היא התפתחות של סיבוכים. כיוון שסוכרת היא בעיה מערכתית של חילוף החומרים, הסיבוכים עלולים לפגוע כמעט בכל איבר בגוף והם מתחלקים לשתי קבוצות: סיבוכים מקרווסקולריים וסיבוכים מיקרווסקולריים.

סיבוכים מאקרווסקולריים גורמים לנזק לכלי הדם הגדולים ומעלים את הסיכון להתקף לב ושבץ מוחי ולמחלות כלי דם אחרות.

סיבוכים מיקרווסקולריים גורמים נזק לכלי הדם הקטנים – הם מזיקים לאיברים כמו הרשתית, הכליות ומערכת העצבים (מה שמוביל לנוירופתיה סוכרתית).

 

11%-13% ממקרי העיוורון בישראל

כאמור, אחד הסיבוכים הנפוצים של סוכרת היא פגיעה ברשתית. זאת כיוון שסוכרת פוגעת בכלי הדם הקטנים, שבהם נכללים גם כלי הדם של העין. פגיעה זו ברשתית כתוצאה מסוכרת מכונה רטינופתיה סוכרתית. הרשתית היא רקמת העצב העדינה הקולטת את התמונה ומעבירה אותה אל המוח. הנזק לכלי הדם שברשתית מוביל לדימומים, לסתימה של כלי העין העדינים ולדליפה של נוזלים מכלי הדם החוצה. כל התהליכים האלו מובילים בסופו של דבר לאיבוד הראייה.

ככל שהמחלה מתמשכת והסוכר בדם פחות מאוזן, עולה הסיכון לנזק לעיניים ולראייה. בתחילת התהליך אין תסמינים מובהקים ורק בדיקה שגרתית אצל רופא עיניים תאבחן את המחלה. אבחון מוקדם מאפשר טיפול בזמן ומניעת הדרדרות.

התסמינים המוקדמים של רטינופתיה סוכרתית אינם בולטים כלל והם כוללים שטפי דם קטנים ברשתית, המזוהים בדרך כלל רק במהלך בדיקה אצל רופא העיניים. שטפי הדם נוצרים עקב היחלשות כלי הדם ברשתית. שלב זה נקרא רטינופתיה לא שגשוגית (NPDR).

בשלב מתקדם יותר, המכונה רטינופתיה שיגשוגית (PDR), יווצרו בעין בצקות ושטפי דם ברורים שאפשר לראות גם ללא ציוד מיוחד. כלי הדם ייחסמו, ובמקומם יצמיח הגוף כלי דם חדשים, חלשים יותר, העלולים לגרום לדימומים לתוך חלל העין. דימומים אלה מפריעים לראייה ויכולים להוביל לעיוורון.

 

אבחון וטיפול מוקדם

האבחון המוקדם של רטינופתיה סוכרתית הוא קריטי להאטת התקדמות המחלה, כיוון שאמנם ניתן לעקב את התפתחות המחלה על ידי טיפול מתאים, אך לא ניתן לרפא לחלוטין את הנזק שנגרם לכלי הדם בעיניים במצבים המתקדמים של המחלה. זו הסיבה שמעקב שנתי אצל רופא עיניים הכרחי כדי לאבחן את המחלה בזמן.

הטיפול הקונבנציונאלי ברטינופתיה סוכרתית עוסק בעיקר באיזון הסוכרת ובגורמי הסיכון הנוספים – כולסטרול גבוה, יתר לחץ דם, היסטוריה של ניתוחי קטרקט או בעיות עיניים גנטיות. במצבים של דימום הטיפול המקובל הוא זריקות אווסטין או זריקות לוסנטיס.

נוסף לטיפול הקונבנציונאלי קיים גם טיפולי טבעי ברפואה סינית למחלות עיניים. טיפול זה משפר את זרימת הדם לעין בכלל ולרשתית בפרט. שיפור זרימת הדם עוצרת את הצורך של הגוף בייצור כלי דם החדשים והחלשים. לכן מומלץ מאוד לשלב טיפול זה בטיפול הקונבנציונלי.

הטיפול ברטינופתיה סוכרתית על ידי צמחי מרפא ואקופונקטורה נמצא יעיל ביותר. התחלת טיפול ברפואה סינית למחלות עיניים בשלבי המחלה המוקדמים (השלב הלא שגשוגי) יכולה לעכב מאוד את התקדמות הרטינופתיה לשלבים המתקדמים יותר, שבהם מתפתח אובדן ראייה.