למה כל כך חשוב לשטוף ידיים?

שטיפת ידיים – שמירה על אורח חיים בריא!

לפני 150 שנה רופאים עוד עברו ישר מחדר נתיחות הגופות אל חדרי הלידה בלי למצמץ ובלי לשטוף ידיים. כשמספרן של היולדות שמתו מזיהומים אלימים לאחר הלידה הרקיע שחקים, לרופא אחד בווינה נפל סוף סוף האסימון.

שטיפת ידיים היא אחת הפעולות הבסיסיות והחשובות ביותר שאנשים יכולים לעשות כדי להמנע מהדבקות במחלות וזיהומים או מהפצתם ולשמירה על אורח חיים בריא. אין כמעט מי שלא יודע את זה כיום. זה נחשב לאלף-בית של שמירה על היגיינה. אבל האופן שבו העולם, ועולם המדע בפרט, הבין את זה הוא סיפור מעניין בפני עצמו.

שטיפת ידיים היא עניין יחסית חדש, אפילו לרופאים. למעשה, גם מי שהיה הרופא הראשון ככל הנראה להבין את חשיבותה של רחיצת הידיים – איגנז סמלווייס (Ignaz Semmelweis) – גילה אותה רק בשנת 1847. וגם אחרי שהוא כבר הבין, הוא נאלץ לנהל מאבק סיזיפי ולא מאוד מוצלח בניסיון לגרום לעמיתיו הרופאים להכיר בכך.

המאה ה-19 נחשבת ל לתקופה של “זהב של הרופאים והמדענים”. 
מדע הרפואה הסתמך על הבנת התהליכים המתרחשים בתוך גוף האדם בניסיון להגיע לשורשיהן של בעיות רפואיות שונות והרופאים נדרשו לספק אבחנות מקצועיות בהתבסס על תסמינים, כדי לפתור תחלואים שונים.
על מנת להכיר ולהבין את התהליכים רופאים רבים ביצעו נתיחות לאחר המוות.

הנתיחות היו חלק משגרת עבודתם של הרופאים הנחשבים והמכובדים ביותר בקהילה הרפואית של אותה תקופה. דבר שהוביל, למרבה הצער, לתפיסה השגויה שככל שהרופא “מלכלך יותר את הידיים” כך הוא נחשב למקצועי ומנוסה יותר. למעשה, ישנם לא מעט תיעודים של רופאים שיצאו הישר מחדר הנתיחות והמשיכו בדרכם ליילד תינוק או לטפל בחולה כלשהו, מבלי אפילו להחליף את בגדיהם.

ד”ר סמלווייס ההונגרי, שבשנת 1846 היה הראשון לחשוב בצורה יצירתית ובמטרה להבין למה שיעורי התמותה של נשים במחלקת היולדות של בית החולים הכללי בווינה, אוסטריה הרקיעו שחקים.
רוב מקרי המוות יוחסו למה שכונה אז “קדחת הלידה, וכיום נקרא זיהום אלים בתקופת הלידה
הוא גמל בלבו לבצע תצפיות מחקריות על שתי מחלקות יולדות בבית החולים – באחת, סגל שהורכב מרופאים ומסטודנטים לרפואה, ובשנייה עבדו מיילדות בלבד. סמלווייס ניטר ותיעד את מקרי המוות בשתי המחלקות והתוצאות שלו לא הותירו מקום לספק: שיעור התמותה של נשים במחלקה שבה עבדו הרופאים היה גבוה כמעט פי חמישה מאשר במחלקה של המיילדות.

ניכר זמן רב עד שד”ר סמלווייס הבין את שורש הבעיה. רק לאחר שרופא פתולוג, חלה ומת לאחר שנדקר באצבעו במהלך נתיחת גופתה של אישה שמתה מקדחת יולדות, הבין סמלווייס שבעצם כל אחד יכול לחלות ולמות מהזיהום הזה, לא רק נשים לאחר לידה, ושהסיבה שבמחלקה שבה עבדו המיילדות היו פחות מקרי מוות היא שמיילדות לא מבצעות נתיחות בגופות.

סמלווייס העלה תיאוריה לפיה “חלקיקי גופות”, או “רעל מורבידי”, עוברים לידיהם של הרופאים במהלך ביצוע הנתיחות. ושאותם רופאים העבירו את החלקיקים הללו לתוך גופן של היולדות במהלך יילודן וגרמו להן לחלות. היום אנחנו קוראים ל”חלקיקי הגופות” הללו חיידקים.

במחלקה שבה עבדו רק מיילדות סיכויי היולדות לצאת בחיים היו גבוהים יותר

סמלווייס הבין שעליו לפעול מיידית. הוא הוציא הוראה לכלל הסגל הרפואי במחלקת היולדות של בית החולים לפיה, עליהם להשתמש בתמיסה של כלור ומיץ לימון לרחיצת ידיהם, ולא בסבון, לאחר כל נתיחה “עד שלא יוכלו עוד להריח מהן את הגופות שניתחו”. וזה עבד. כלור הוא חומר חיטוי יעיל למדי כידוע, ושיעור הזיהומים לאחר הלידה במחלקתו של ד”ר סמלווייס פחת באופן דרסטי עקב כך.

אולם, למרבה הצער, עמיתיו של סמלווייס בבית החולים לא האמינו כלל לדבריו. למעשה, הם נפגעו והתרעמו מהרמיזה שעולה מהם, לפיה הם עצמם נושאים באחריות למות המטופלות שלהם.
ד”ר סמלווייס פוטר מבית החולים בווינה ובסופו של דבר הוא אושפז בבית משוגעים, שבו גם מת כמה שבועות לאחר מכן.

יחלפו עוד שני עשורים לערך עד שרעיונותיו יתחילו להתקבל על ידי הקהילה הרפואית. וגם אז – היתה זו “תיאוריית החיידקים” של לואי פסטר ששכנעה בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-19 את הקהילה המדעית להכיר בחשיבות ההיגיינה ושטיפת הידיים לשמירה על הבריאות.

אולם, יותר ממאה וחמישים שנים מאוחר יותר, סמלווייס זוכה סוף סוף להכרה שלה הוא ראוי, משום שהפעולה הפשוטה והיומיומית של שטיפת ידיים היא כיום אחד מהכלים האפקטיביים ביותר בשמירה על בריאות הציבור. ויתרונותיה חוצים את גבולות בתי החולים: מחקרים הראו ששטיפת ידיים יכולה להפחית את הסיכוי להדבק במחלות שלשול בעד 31 אחוזים. כך על פי נתוני המרכז האמריקאי לפיקוח על מחלות ומניעתן (CDC). היא גם מפחיתה את הישנותן של מחלות נשימה (בהן גם צינון) בשיעור של 16-21 אחוזים.

מיליון מקרי מוות בשנה מזיהומים בבתי חולים
גם היום המאבק לקידום היגיינת הידיים עדיין נמשך. מחלות נשימה ושלשולים עדיין נמנות על סיבות המוות המובילות במדינות המתפתחות והן גובות על פי ההערכות את חייהם של 3.5 מיליון ילדים מדי שנה. הסיבות לכך הן בעיקר בורות והיעדר מידע על חשיבותה של שטיפת ידיים, כמו גם היעדר גישה למקורות מים נקיים.

בנוסף לכך, מדי שנה מתרחשים למעלה מ-1.4 מיליון מקרי מוות ברחבי העולם, כתוצאה מזיהומים בבתי חולים או במוסדות טיפוליים ורפואיים. הקפדה על היגיינה ועל ידיים נקיות היא אחת הדרכים הטובות ביותר להילחם בזיהומים ובמחלות, ואת הקרדיט על כך אנחנו חייבים לד”ר איגנז סמלווייס.